אריק רמתי

הנהר

בהמשך, רחוק, על פני המישור,

הנהר מיושב ורחב ועכור.

הזרימה מתונה מטין וסערות,

ציפורים בגדותיו, על נעוריו עוד שרות.

כה נאה, מכובד, הנהר הזקן,

על גדותיו השטוחות יער עד השתכן.

במימיו השקטים, צמחי מים לרוב,

מסתירים זרם שליו ואיטי ושקט על פי רוב.

אך כל ההוד, ההדר, מסתיים לו פתאום,

בים הוא נבלע, לא נותר בו מתום.

​

חיי אנוש משולים לנהר,

שנולד בסערה במעלהו של הר.

יובליו מזנקים בחירוף נעורים,

על סלע ותהום ומצוקים אדירים.

פלגיו מתפתלים, שוטפים במורד,

מתחרים בגעש זרמם וקצפם המיוחד.

לבסוף נרגשים, נצמדים בנשיקה,

לנחל גואש הממשיך בשקיקה.

בקצה המדרון, כבר נהר מיושב,

משבריו נעלמו, את הגעש עזב.

זרימתו מהירה, חותרת כחץ,

לישר פיתולים וגדות לשפץ.

זקן ירקרק, על גדותיו כבר צומח,

שיחים ועצים, גן שתול ופורח.

צפוף, מדובלל, על פי צו האופנה,

וגווניו משתנים מעונה לעונה.